תחושת הסקסיות לא קשורה להתאמה לאידיאלי היופי שהחברה כופה עלינו, אלא לחיבור פנימי עמוק עם עצמנו ועם המיניות שלנו. אנשים מחוברים לעצמם ולמיניות שלהם מקרינים ביטחון ומשיכה ללא קשר למבנה הגוף או המראה החיצוני. כשהבנה זו מחלחלת, ניתן להשתחרר מהמרדף הבלתי פוסק אחרי מודל היופי המשתנה, שמעצם טבעו הוא שרירותי ואינו נגיש לרובנו.
מודל היופי אינו יציב, אלא משתנה תדיר לאורך ההיסטוריה, בהתאם למגמות תרבותיות, חברתיות וכלכליות. המראה הנחשק השתנה כמה פעמים במאה ה-20 בלבד. אם בשנות ה-50 הדמות הנשית האידיאלית הייתה בעלת גוף עגלגל וחושני כמו של מרילין מונרו, הרי שבשנות ה-90 הדוגמניות הרזות והשטוחות, כמו קייט מוס, הכתיבו את המודל הנחשק במסגרת מגמת “הרואין שיק”.
שינויים אלה מצביעים על כך שאין מודל קבוע ל”יופי”, אלא שהוא נבנה מתוך תפיסות וטרנדים חברתיים חולפים, ולא משקף ערך אוניברסלי או נצחי. למרות זאת, לאורך כל התקופות, החברה מפעילה לחץ בלתי פוסק על אנשים (ובעיקר נשים) להתאים את עצמם לאותו מודל חולף.
בשנות ה-90, עולם האופנה הושפע רבות מתרבות ההומואים, שהתמקדה יותר באסתטיקה ייחודית ופחות בהעצמת הגוף הנשי המסורתי. מעצבים הומוסקסואלים רבים, כמו קלווין קליין וג’ון גליאנו, הובילו את תפיסת היופי שהעדיפה דוגמניות בעלות גוף רזה, נערי ושטוח – מראה שנחשב לקולב אסתטי לבגדים, ופחות מייצג גוף נשי עגול ומלא.
הסיבה לכך הייתה פשוטה: מבחינת המעצבים, המראה הנערי הדק איפשר להתמקד בקווים ובמבנה של הבגד עצמו. גופה של דוגמנית בעלת קימורים נשיים “שיבש” את האסתטיקה הרצויה מבחינתם, וגרם להסחת הדעת מהעיצוב המינימליסטי, הנקי והחד של הבגדים. כך, הופכת הדוגמנית, למעשה, לקולב חסר אופי, המשרת את הבגד ולא את הגוף או האישה שעוטה אותו.
תקופות של מלחמות ומשברים כלכליים יצרו מודלים שונים מאוד. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הגוף הנשי המלא היה סימן לבריאות, פוריות ויכולת להתמודד עם תלאות החיים. בתקופות של רעב ומחסור, נשים מלאות נתפסו כיותר בריאות וכבעלות סיכוי גבוה יותר לשרוד מצבי חירום ומחלות. כך, הגוף המלא שיקף חוסן פיזי ובריאות, והפך לאידיאל היופי של התקופה.
בעידן הנוכחי, משפחת קרדשיאן הפכה לאחת התופעות התרבותיות הגדולות המשפיעות על מודל היופי העולמי. הן מייצגות אידיאל יופי שנשען על טיפולים קוסמטיים רבים, ניתוחים פלסטיים ושימוש מאסיבי בפילטרים דיגיטליים. הקשב הציבורי הרב שהן מושכות והחשיפה העצומה שלהן ברשתות החברתיות מציבות את משפחת קרדשיאן במרכז הדיון על דימוי גוף ותפיסות של יופי.
הקרדשיאן, ובראשן קים קרדשיאן, הציגו לעולם אידיאל חדש שמבוסס על מראה גוף עגלגל, ישבן גדול במיוחד, מותניים צרות ופנים נטולות פגמים. מראה זה דורש, במקרים רבים, טיפולים וניתוחים שכוללים השתלות שומן, הגדלת הישבן, הצרת המותניים, טיפולי עור אינטנסיביים ועוד. לאורך השנים נחשפו עדויות על כמות הניתוחים והטיפולים שעברו בנות המשפחה, ומדובר בתעשייה של ממש, הכוללת ליווי צמוד של מומחים בתחומי האסתטיקה, קוסמטיקה ופילטרים דיגיטליים, במטרה לייצר מראה מושלם שאינו תואם את המציאות.
ההשפעה התרבותית של הקרדשיאן על דימוי הגוף העולמי היא אדירה, ורבים, במיוחד צעירים, מנסים לחקות את המראה שלהן באמצעות ניתוחים פלסטיים או תוכנות עריכה. התוצאה היא לחצים הולכים וגדלים על אנשים, ובפרט נשים, לעמוד בסטנדרטים שאינם מציאותיים ולא נגישים לרוב האוכלוסייה. גם השימוש המוגבר בפילטרים ברשתות החברתיות שמחקה את האידיאל הקרדשיאני, משווה לכולנו פנים מחוטבות ומושלמות שאינן קיימות במציאות. מצב זה מוביל אנשים רבים, בייחוד נשים, להרגיש חוסר שביעות רצון מהגוף שלהן ומעצמן.
למעשה, אידיאל היופי הנוכחי של הקרדשיאן בלתי אפשרי להשגה ללא התערבויות כירורגיות וטכנולוגיות רבות. אין זה מראה שניתן להגיע אליו באופן טבעי, ובוודאי שלא להחזיק בו לאורך זמן. הניגוד המוחלט בין המציאות לבין הדימוי המציג יופי “מושלם” גורם לאנשים לחוות תחושות תסכול, חרדה ודיכאון. מחקר משנת 2020 שפורסם בתחום הפסיכולוגיה מצא כי אנשים החשופים לדימויים ערוכים ומעובדים, בעיקר ברשתות כמו אינסטגרם, סובלים מירידה משמעותית בדימוי הגוף שלהם. תחושות של חוסר שביעות רצון מהגוף מובילות לדימוי עצמי ירוד, בעיות אכילה, דיכאון וחרדה.
משפחת קרדשיאן והדימוי שהן מציגות מדגישות את הקונפליקט המתמשך בין יופי טבעי לבין יופי מעובד. הן מייצגות תעשייה שלמה המקדמת שימוש בניתוחים, טיפולים ושינוי דימויים באמצעות פילטרים, ובכך תורמות להיווצרות אידיאל יופי בלתי מציאותי, שלא ניתן להשיגו ללא התערבות. התוצאה היא מודל יופי שאינו מבוסס על מציאות או בריאות, אלא על פנטזיה וצרכים כלכליים של תעשיות האופנה, הקוסמטיקה והרשתות החברתיות, הממשיכות לדחוף אידיאלים לא מציאותיים לקהל הרחב.
סקסיות אינה תלויה במראה החיצוני שלנו או במידת ההתאמה שלנו למודל היופי של החברה. היא נובעת מחיבור עמוק למי שאנחנו, לביטחון העצמי ולמיניות שלנו. כשאנחנו מרגישים נוח עם עצמנו, אנחנו מקרינים את זה החוצה, וזו הסקסיות האמיתית שאנשים נמשכים אליה.
