בדרך באוטובוס,חבשתי כובע מצחיה. אני לא מרבה לחבוש כובע מצחייה אבל כשהעיניים שלי נפוחות והפרצוף נפול אני מעדיפה . זה לא תואם את הנרטיב שלי, בדרך כלל אני שמחה וקופצנית. נסעתי לעשות איתה קלוז׳ר.
לא יודעת למה תמיד בסרטים מספרים לנו שקולז׳ר זה דבר רגעי. באים , מדברים, פורקים והולכים. החיים לימדו אותי שזה לא באמת קורה. לפעמים גם לא מקבלים קלוז׳ר. לפעמים הקלוזר הוא לנצח נצחים או לפחות עד לרגע שהמחשבות מתפזרות בין העננים. היינו החברות הכי טובות כל כך הרבה שנים. כל התקופות הכי יפות הייתה לצידי, גם בתקופות הרעות. אף פעם לא איכזבה. תמיד הגיעה לעודד אותי. תמיד הרימה את האווירה, תמיד הקלילה .ביום טוב היא באה לחגוג, ביום רע היא באה לעודד. לכל מקום הזמנתי אותה איתי , אולי פחדתי שיגלו שבלעדיה אני בכלל קונטרול פריק רצינית, רגשנית לחוצה ואוי ואבוי אפילו פגיעה ועדינה.
איפה לא היינו? זרמנו לחברים, טסנו לכל העולם יחד, אין בר מקומי שלא עבר בדיקה. אנחנו לא אוהבות מקומות תיירותיים. כמה אהבתי אותה אוי אלוהים . אני עד היום מאוד אוהבת אותה פשוט הבנתי כמה הקשר הזה רעיל!
לא עלה בדעתי שכשאני איתה אני בכלל לא אני. אפשר להגיד שבשנים הראשונות הייתי צעירה חסרת מודעות עצמית אז לא הפריע לי חברה קלילה שמזרימה אותי לעשות שטויות, להתנסות בהרבה דברים משוגעים. ככל שהשנים עברו הרגשתי שבגללה אני לפעמים לא עושה דברים.
שהשגרה איתה הפכה הרגל וכמעט שום דבר אחר לא מצליח להשתחל לי ללוח זמנים.
היא לא אהבה מוזיאונים או ללכת להצגות , היא לא אהבה אירועים רגועים, רק אם יש קראחנה אז אנחנו בפנים. ככה השנים עברו להם והיו רגעים שנמאס לי לגמרי ממנה כמו ב2014 שחתכתי אותה מהחיים שלי למשך שנה שלמה, חיפשתי מהות חיפשתי קצת יותר רוחני. בשנה הזו למדתי הרבה קבלה ואפילו שמרתי שבת והתחברתי מאוד לבורא ולעצמי.
מתישהו היא שוב דפקה על דלתי, מתחננת להזדמנות נוספת, הפעם זה יהיה שונה היא הבטיחה לי, הפעם נרגיע , התבגרנו היא שכנעה, תני לי להיכנס לבפנים. פתחתי לה את הדלת ומהר מאוד חזרתי לסורי.
ההבטחות שהבטיחה היו כמו דבק דוצ לגלגלים.
ב2020 שוב הגיעו מים עד נפש. אמרתי לה לא בא לי עלייך יותר. את הפכת להיות קשר רעיל, תניחי לי כבר , אנחנו בזמנים שונים!
בשנה שכולם השתגעו בסגר והיו בהתמוטטות עצבים אני חזרתי לצייר, לכתוב, להתאמן ולאכול בריא . אפילו נרשמתי לאוניברסיטה וזהרו לי הפנים!
אבל היא מסתובבת כמעט בכל מקום , קשה לא להיתקל בה. היא כזו כיפית , מקלילה. כל דבר איתה מרגיש מאוורר. כל האחריות, כל העומס פתאום נעלם לידה ושוב התפתיתי להכניס אותה לבפנים.
אחרי זה הכרתי את נ׳, הוא גם עף עליה והזמין אותה תמיד וגם כשלא רציתי היה מביא אותה ללא ידיעתי. עברו ימים, עברו חודשים ונ׳ ואני עברנו לגור יחד והיא איתנו כל ערב בין הסדינים. לפעמים היא הייתה מסכסכת אז היינו ישנים בחדרים נפרדים, לפעמים גם מסכסכת עד כדי כך שהיינו קמים בבוקר עם כחולים וכל הבית דברים שבורים. עברה חצי שנה ויום אחד קמתי אמרתי לה עופפפפפפפפי! אני לא רוצה אותך יותר בחיים! אבל נ׳ התקשה לשחרר אז העפתי גם אותו מהבית , לא עזרו כל התחנונים. לקח קצת זמן להבין שזאת לא חברות וזאת לא זוגיות – הכול כאן רעיל. התגעגעתי אליי,בלעדיה. כשהייתי נגררת אחריה היו נמחקים לי לילות שלמים, לפעמים גם ימים. אז אני בדרך עכשיו באוטובוס לנסות לעשות איתה קלוז׳ר בקבוצה. מה שאני אוהבת בקבוצה הזו זה שכולם מכירים את הבת שרמוטה. כולם נתנו לה אהבה, כולם בטחו בה וכולם עכשיו לא רוצים אותה. אני לא רוצה להגיד שונאים אותה כי שנאה זה רגש חזק מידי לתת לכלומינקית הזו. היא כלום היא אויר. תאמת, אני מרגישה שאני באבל, שאני רוצה לקטר שלא נותר לי מקום להכיל. שהסופ״ש יום הולדת הזה היה כל כך גרוע בלעדיה והכי מבאס שהוא היה מלא ברחמים עצמיים. באתי לנסות לעשות איתה קלוז׳ר ובקבוצה מזכירים לי שבחרתי בחיים.
שאיתה הסופ״ש יום הולדת היה הרבה יותר גרוע וכל הכבוד לי , הם מרימים !
פתאום אני נזכרת שיום הולדת שעבר נישקתי 3 גברים מול החבר שלי כשהייתי איתה, הוא לא הפסיק להזכיר לי את זה חודשים! אני לא זוכרת הייתי עונה , זה לא נחשב אם לא זוכרים .
